פסק-דין בתיק ת"ק 45836-06-12

1.         א.         התובע נסע ברכבו במתחם חניון "בילו סנטר" ורכב הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") אשר עמד לצד הדרך, החל בנסיעה תוך התעלמות מוחלטת מהרכבים החוצים ופגע ברכב התובע.

            כתוצאה מכך, נגרמו לרכב התובע נזקים, אך בתביעה זו תובע התובע את נזקיו העקיפים בסכום כולל של 1,615 ש"ח, הכולל בחובו: השתתפות עצמית בסך של 1,452 ש"ח וכינון פוליסה בסך 163 ש"ח.

            ב.         הנתבעים מכחישים את טענות התובע על אופן קרות האירוע וטוענים, שביום האירוע נסע הנתבע ועמד לפני קו עצירה לקראת פניה ימינה בצומת. לפתע, הגיח רכב התובע משולי הדרך - מימין- סטה לנתיב ימין בו נסע רכב הנתבע ותוך כדי כך פגע רכב התובע ברכב הנתבע.

2.         מבחינת העובדות והטענות שהעלה כ"א מהצדדים עולה, שכ"א מהמעורבים בתאונה מטיל האחריות על זולתו ולכן לאור הגרסאות שהעלו המעורבים בתאונה, לא ניתן פסק הדין ביום הדיון, משום שהיה בדעתי לבדוק טענות אלו מול חומר הראיות האחר שצורף לתיק בית המשפט ואשר הוגש במהלך הדיון.

3.         לאחר בחינת חומר הראיות כולו ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני להחליט כדלקמן:

            א.         התובע כלל אינו מפרט בכתב התביעה, כיצד אירעה התאונה, אלא כותב באופן סתמי, שהוא נסע במתחם החניון ואילו הנתבע אשר עמד לצד הדרך, החל בנסיעה תוך התעלמות מהרכבים החוצים.

                        הא ותו לא.

            רק לאחר מכן, ייחס התובע לנתבע רשלנות וחוסר זהירות בנהיגה ובין היתר אף ייחס לו נסיעה במהירות מופרזת בהתחשב בתנאי הדרך, כאשר איני יודע כיצד אפשר לנסוע במהירות מופרזת כל עוד התובע ציין בתביעתו, שרכב הנתבע עמד לצד הדרך והחל רק בנסיעה.

            ב.         בכתב ההגנה, טוענים הנתבעים, שהנתבע עמד לפני קו עצירה בכוונה לפנות ימינה ומהמשך הטענות עולה, שבעת שהנתבע רצה לפנות ימינה, היה רכבו של התובע מימין לרכב הנתבע, שכן כך טוענים הנתבעים בכתב ההגנה:" ...עמד לקראת פניה ימינה...לפתע פתאום הגיח רכב התובע משולי הדרך- מימין, רכב התובע סטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעים מימין ופגע בו".

            ג.          א)        אין מחלוקת בין הצדדים על כך, ששניהם עמדו לפנות ימינה ואין גם מחלוקת, שרכב התובע עמד מימין לרכב הנתבע. הנתבע טוען, שהיה בכוונתו לפנות ימינה, אך גם התובע טוען, שהוא עצר בצומת ופנה ימינה ומוסיף וטוען כי בעת שהוא פנה ימינה, עמד רכב הנתבע משמאלו.  (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 10- 11 וראה את האמור בסעיף 2 לכתב ההגנה).  

                        ב)         אני מקבל את טענת הנתבע, שהוא זה שהיה בנתיב לפניה ימינה ואילו הנתבע הגיע ונסע מימין לרכב הנתבע ואני קובע, שעם הגעת שני הרכבים לצומת ובטרם פנו ימינה, עמדו הרכבים באופן כזה, שרכב הנתבע אכן היה בנתיב שלו ואילו התובע היה משמאלו, שאיננו נתיב נסיעה ואני מקבל את עדותו של הנתבע, שבאותו שלב היה התובע בשול הדרך. (ראה מקום קרות התאונה בתמונה נ/1)

                        ג)         אני מקבל את טענתו של נציג הנתבעת 2, (להלן:"הנתבעת") שאם הנתבע היה פוגע ברכבו של התובע בעת שרכב התובע היה בעצירה, הייתה פגיעת מעיכה נקודתית, ברם איני מקבל את טענת נציג הנתבעת, שהפגיעות הן פגיעות מסוג שריטה. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 15- 18).

            טענה זו של נציג הנתבעת, שלא הייתה פגיעה נקודתית, אך מחזקת את מסקנת בית המשפט שהמפגש בין שני הרכבים נוצר בעת ששני הרכבים החלו בנסיעה ובפניה ימינה.

                        ד)         רכב התובע נפגע לאורך הצד השמאלי, בדלת אחורית שמאלית, כנף אחורית שמאלית ומגן אחורי ולכן, העולה מכך הוא, שאני קובע, שעם תחילת הנסיעה, "לקח" הנתבע את הפניה ימינה בצמידות יתרה לרכב התובע וגם התובע עשה את הפניה ימינה תוך היצמדות יתר לרכב הנתבע וכך, תוך כדי פניית שני הרכבים ימינה, נגרמו הנזקים לשני כלי הרכב.       

            מסקנה זו, על היצמדות היתר של שני הרכבים, מקבלת תימוכין גם מעדותו של הנתבע האומר:" הפגיעה הייתה בזמן הפנייה, איך שלחצתי על הגז..".(עמ' 3 לפ',ש' 8).  

4.         סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע, שבנסיבות האמורות לעיל, יש לחלק האחריות בין המעורבים בתאונה כך, שלכל אחד מהם יש לייחס אחריות בשיעור של 50% לקרות התאונה ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובע.

            התובע הוכיח תביעתו בסך של 1,615 ש"ח ולכן, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 808 ש"ח (מחצית מסכום הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 25.6.12- ועד התשלום בפועל.

            כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידארי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 250 ש"ח (זאת בהתחשב בחלוקת האחריות) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.